מה זה פול און

הכל בפול און מכוון לשיא. הבס המתגלגל בולט ומלוטש, הבעיטה חזקה, ומעליהם ליידים גדולים, לפעמים מלודיים ולפעמים חותכים, שנבנים לאורך הטראק עד רגע שבו הכל נופל ואז מתפוצץ. הירידות ארוכות והבנייה ברורה, כי הסגנון נכתב לרחבה גדולה שצריכה לדעת מתי לקפוץ.

הטמפו הוא 140 עד 148 פעימות בדקה, וההפקה נקייה ועוצמתית, עם קומפרסיה ומאסטרינג שנועדו למערכות הגברה של פסטיבלים. פול און אוהב דגימות דיבור, מנגינות שאפשר לזכור, ולפעמים גם קול אנושי. הוא הסגנון הכי נגיש בפסיטראנס, וזו בדיוק הסיבה שהוא הכי גדול.

בתוך הפול און יש שני עולמות. פול און של בוקר הוא המלודי והמואר: מנגינות גדולות, אווירה מרימה, הסאונד של הזריחה על הרחבה. זה מה שהפך את הסגנון לגדול, וזה מה שרוב האנשים מכירים.

פול און של לילה, שנקרא לפעמים טוויילייט, כהה ומהיר יותר: ליידים חותכים במקום מלודיים, אווירה קשה, והרבה מהאנרגיה של הדארק בלי לוותר על הבס של הפול און. גם הסגנון הזה נולד בישראל, ויש לו קהל נאמן שמעדיף את השעות הקטנות של הלילה.

בתחילת שנות האלפיים הפסיטראנס בישראל היה כבר סצנה בוגרת עם לייבלים משלה, והמפיקים חיפשו סאונד גדול ומלודי יותר ממה שהגיע מאירופה. מה שיצא היה הפול און: Astrix, Skazi, Alien Project, Sesto Sento ורבים אחרים הגדירו אותו, והלייבלים הישראלים הוציאו חלק גדול מהמוזיקה שהעולם רקד עליה באותו עשור.

בעשור האחרון הסגנון עלה מדרגה. Vini Vici לקחו את הפול און לבמות הראשיות של פסטיבלי הענק ולשיתופי פעולה עם השמות הגדולים של המוזיקה האלקטרונית, ואחריהם Blastoyz, Freedom Fighters ואחרים. פול און הוא היום הסגנון הישראלי המזוהה ביותר בעולם, בכל ז'אנר מוזיקלי.

ובבית הוא נשאר הסאונד של הרחבה הגדולה: של הפסטיבלים, של יום העצמאות, של השיא בשלוש בלילה. הדופק של יוצאים לטראק עוקב אחרי יותר ממאה אמני פול און ישראלים, ורובם מוציאים מוזיקה חדשה כל חודש.