מה זה פסיטראנס

הבסיס של כל טראק פסיטראנס הוא שני דברים: בעיטה (קיק) על כל פעימה, ובס שרץ בין הבעיטות. הבס הזה, שקוראים לו לפעמים בס מתגלגל, מנגן שלושה צלילים קצרים אחרי כל בעיטה, וזה מה שנותן לז'אנר את תחושת הדהירה שלו. ברוב הטראקים הבס והבעיטה כמעט לא משתנים לאורך שבע עד תשע דקות, וכל מה שקורה מעליהם הוא הסיפור.

מעל הבס יושבים הליידים: צלילים סינתטיים שמתעוותים, מתפרקים ונבנים מחדש. פסיטראנס אוהב אפקטים שמזכירים תודעה משתנה, צלילים שנוסעים מאוזן לאוזן, סינתים מסוננים שנפתחים לאט, ודגימות דיבור מסרטים ומתיעודים. המבנה בנוי מפסקאות של שמונה ושש עשרה תיבות, עם ירידות (ברייקדאון) שבהן הבעיטה נעלמת, ובנייה שמחזירה אותה בפיצוץ.

הטמפו הוא 138 עד 148 פעימות בדקה ברוב הסגנונות, מעט יותר איטי בפרוגרסיב ומהר בהרבה בדארק ובהייטק. הסאונד נקי וחד, כמעט תמיד בסולם מינורי, ובלי שירה, חוץ מדגימות. אם שמעתם טראק שאפשר לרקוד עליו שעות בלי לשים לב שעברו, ובלי שיר אחד, כנראה זה היה פסיטראנס.

הסיפור מתחיל בגואה שבהודו בסוף שנות השמונים. תרמילאים מאירופה ומישראל רקדו שם על החוף למוזיקה אלקטרונית שהדי ג'ייז ערבבו מכל מה שהיה בנמצא, ומתוך זה נולד הגואה טראנס: מלודי, רב שכבתי, עם קווי אסיד של הסינתיסייזר 303 ומנגינות מזרחיות. הלייבלים הראשונים, כמו TIP ו-Dragonfly באנגליה, הוציאו את זה לעולם באמצע שנות התשעים.

פסיטראנס הוא מה שקרה כשהגואה התבגר. סביב 1996 עד 1998 הסאונד נהיה הדוק וכהה יותר: פחות מנגינות, יותר בס וסאונד דיזיין, מבנה שנבנה סביב הרחבה ולא סביב הלחן. השם טראנס פסיכדלי נדבק לסגנון החדש, וההפרדה מהגואה נהייתה ברורה. מי שרוצה את ההבדל במשפט אחד: גואה הוא מנגינה שרוקדים עליה, פסיטראנס הוא בס שרוקדים בתוכו.

בתחילת שנות האלפיים הז'אנר התפצל לסגנונות, ואחד מהם, הפול און, נולד בישראל וכבש את העולם. מאז פסיטראנס הוא הז'אנר האלקטרוני הפסיכדלי הגדול בעולם, עם פסטיבלים של עשרות אלפים באירופה, בברזיל, באוסטרליה ובהודו, וסצנה ישראלית שממשיכה לייצא אמנים.

פול און. הסגנון שישראל נתנה לעולם. 140 עד 148 פעימות בדקה, בס מתגלגל בולט, ליידים גדולים ומלודיים בשיא, ובנייה שנועדה לפסטיבל. Astrix, Skazi ו-Vini Vici הם שמות של פול און, וכשאומרים בעולם סאונד ישראלי, מתכוונים לזה.

פרוגרסיב. פסיטראנס איטי ומינימלי יותר, 132 עד 140 פעימות בדקה, שנבנה לאט ומחזיק גרוב במקום להתפוצץ. הלייבל הדני Iboga הגדיר את הסגנון, ובישראל Ace Ventura, Perfect Stranger ו-Captain Hook לקחו אותו קדימה. זה הסגנון שהכי קל להיכנס אליו אם באים מטכנו.

דארק ופורסט. הצד הכהה: 148 פעימות ומעלה, אווירה של יער בלילה, צלילים אורגניים וקצת מפחידים, בלי מנגינות שמחות. נולד בעיקר ברוסיה ובאירופה סביב לייבלים כמו Parvati, ובישראל יש לו קהל נאמן במסיבות הקטנות והמאוחרות.

הייטק. הקצה המהיר, 150 ומעלה ולפעמים הרבה יותר, עם צלילים דיגיטליים חדים ומהירות שנשמעת כמו מחשב שנשבר. לא לכל אחד, אבל מי שאוהב, אוהב מאוד.

פסיצ'יל. הפסיטראנס בלי הבעיטה: אמביינט ודאונטמפו עם אותו סאונד דיזיין פסיכדלי, לשעות של אחרי הזריחה. Shpongle ו-Ott הם השמות הגדולים, ובכל פסטיבל טראנס יש לזה רחבה משלו.

ניצחונות. סגנון ישראלי לגמרי מאמצע שנות התשעים: גואה מהיר ומלודי מאוד, אופטימי עד כאב, שנוגן במסיבות הטבע של אז ואף פעם לא ממש נעלם. היום הוא חוזר בגלים, בעיקר אצל קהל שמחפש את הסאונד של הימים ההם.

כל מדינה עם סצנת טראנס יודעת את זה: ישראל היא לא מדינה גדולה, אבל בפסיטראנס היא מהגדולות. ההתחלה היא בתרמילאים שחזרו מגואה עם קלטות בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים, והתחילו לעשות מסיבות בחורשות ובחופים. מתוך זה יצאו Astral Projection, שההיטים שלהם מאמצע שנות התשעים עדיין מתנגנים, ו-Infected Mushroom מחיפה, שהוקמו ב-1996 והפכו לשם הגדול ביותר שיצא מהסצנה.

בשנות האלפיים הפול און הפך את ישראל ליצואנית. Astrix, Skazi ואחרים הגדירו סאונד שפסטיבלים בכל העולם רצו, ולייבלים ישראלים הוציאו חלק גדול מהמוזיקה שהעולם רקד עליה. בעשור האחרון Vini Vici לקחו את זה לבמות הראשיות של פסטיבלי הענק, ואמנים כמו Blastoyz, Freedom Fighters ו-Outsiders ממשיכים את השרשרת.

מה שמחזיק את זה הוא לא רק האמנים אלא הקהל: מסיבות טבע כל שבוע, פסטיבלים כמו Doof ו-Unity, לוח מסיבות בחגים שאין דומה לו בעולם, ודור חדש של יוצרים שמוציא מוזיקה כל שבוע. הדופק של יוצאים לטראק עוקב אחרי יותר ממאתיים מהם כל לילה.

במסיבות טבע, כמובן, בעיקר בסופי שבוע ובחגים, מהגליל ועד הנגב. במועדונים בערים הגדולות יש ליינאפים של טראנס בדרך כלל בימי חמישי. בפסטיבלים: Doof, Unity, ואשכול המסיבות של יום העצמאות שהפך למסורת. ובבית: התכנית של יוצאים לטראק מארחת כל שבוע אמן מהסצנה, הדופק מראה מי עולה, ועמוד המוזיקה החדשה אוסף כל שחרור מהלייבלים שהסצנה עוקבת אחריהם.